גלו את הפוטנציאל הפיננסי באמצעות  פתרונות ה-IP החדשים של AON

תעשייה יקרה - מה מסתתר מאחורי הקלעים בתעשיית היהלומים?

19/10/2014
הגדל

תעשיית היהלומים ידועה כמסתורית. האם נכון שעסקאות נסגרות בלחיצת יד, ללא חוזים והכל מתנהל ב"שחור"? עמית גונן CFO ספדיקו, חושף מרזי הענף בכנס אילת של פורום CFO.

"ספדיקו היא חברה לליטוש ועיבוד יהלומים המתמחה באבנים הגדולות מ-10 קראט ובזאת ייחודה. אנחנו מחזיקים בכמה שיאי עולם בליטוש של יהלומים במשקלים של מאות קראט.

אנו מייצרים כ- 40,000 קראט (יהלומים) גולמי בשנה בשווי של מעל 200 מיליון דולר", מספר גונן. החברה מוחזקת בחלקה על ידי גראף, רשת התכשיטים היוקרתית בעולם, שבין לקוחותיה מלכים, אנשי אצולה ועשירי תבל.

גונן מציין כי לספדיקו הישגים משמעותיים בליטוש של אבנים גדולות. ההישגים מתבטאים בהיבטים טכנולוגים וביכולות של ההון אנושי. "החברה משתמשת בטכנולוגיות מתקדמות בתהליך הייצור כולל מערכות שיקוף תלת ממדיות הממקסמות את פוטנציאל הליטוש מכל אבן". למשל, ליטוש יהלום גולמי במשקל של 603 קראט – אחת מ 15 האבנים הגולמיות הגדולות שנמצאו, "רק הזמן שהושקע במחקר ובתכנון של האבן לקח חצי שנה עוד לפני שנעשה תהליך הליטוש. לבסוף הצלחנו להפיק מהיהלום 26 אבנים במשקלים של 0.55-75 קראט כולן בדרגת הגימור הגבוהה ביותר.", הוא מספר בגאווה.

גונן מספר כי הענף נמצא בתהליכי שינוי - קרטל דה בירס מעלה את רמת הרגולציה בענף בעוד הבנקים מתכנסים לבאזל 3 וחברות שברובן משפחתיות הופכות לתאגידים מוסדרים, כך שמערכת הכספים צריכה להתמודד ולנהל ריבוי של שינויים וסיכונים בו זמנית. "יש בענף מעט חברות שמספקות את רוב חומר הגלם לענף. דה בירס מחזיקה בכ- 40% משוק היהלומים הגולמי העולמי ובוחרת למכור אותם רק לקבוצת לקוחות מצומצמת. מכאן נובע עיקר כוחה בענף. דה בירס התחילה בשנה האחרונה לחייב את לקוחותיה להגיש לה דוחות כספיים מלאים ומבוקרים ב-IFRS. מדובר בחברות שלא הפיקו מעולם דוחות כספיים על פי תקנים מסודרים וצריכות להתאים עצמן בזמן קצר אחרת לא יוכלו לקבל הספקת חומר גלם מדה בירס", הוא אומר.

לדבריו, השערוריות בענף, מייצרות חשיפה תקשורתית. "התעשייה מרוויחה מהמסתורין שאופף את הענף, אך הבנקים פחות נהנים מהדרמות שמייצרות סיכוני אשראי וסיכוני מוניטין . רק בשנה האחרונה עזבו את הענף מספר בנקים. תקנות באזל 3 מגבילות את היכולת שלהם לעבוד מול הענף", הוא אומר.

גונן טוען שהמחסור ברגולציה פוגע במוניטין הענף כולו: "יהלומנים לא חייבים בדוחות כספיים, ורו"ח המבקרים מוסיפים הערת הסתייגות מהמלאי, הסעיף הקריטי במאזן ובעלות המכר, כך שאין משמעות פרקטית לדוח הכספי. ההשלכה המיידית היא על הבנקים שלא יכולים להעריך את החברה ואת איתנותה הפיננסית. כך, רק בנקים מעטים יודעים לתת אשראי לענף".

גם שיטת המס בעייתית: "המס בישראל מחושב מתוך הרווח הנקי או 1.3% מהמחזור, לפי הגבוה מבניהם. התוצאה הינה כי ישנו תמריץ לעוות את הדוחות כספיים דרך ערכי המלאי, שבלאו הכי אינם מבוקרים, וזאת על מנת לווסת את ההכנסה הנקייה כדי שתתאים לרווח של 1.3% מהמחזור. לדעתי, המנגנון הזה לא מועיל לתעשייה וגורם ליותר נזק מאשר תועלת".

לדבריו, השינויים בשוק הובילו לשינויים מהותיים בחברה:

"ב-2012 ביצענו רה ארגון של כל הקבוצה, בפרויקט שהיה מהמורכבים שניהלתי.

הקמנו מערכת כספים חדשה ב-SAP. מדובר בשינוי גלובאלי ומורכב שנוהל במקביל לרה ארגון.

חתמנו על חוזה ביקורת עם E&Y וקיבלנו מהם דוח ביוקרת ללא הסתייגויות, תוך שאנו מתמודדים לראשונה עם הבעיה ההיסטורית של הערכת מלאי יהלומים בדיווחים כספיים.

חתמנו עם גראף על הסכם מיזוג לקראת הנפקה בבורסה (שניהם בוטלו לבסוף).

כל התהליכים התנהלו במקביל ויצרו עומס קריטי על מערך הכספים".

כ-CFO בענף היהלומים, גונן מונה מסקנות מקצועיות מניסיונו: "בחרו באנשים הנכונים. לא תמיד צריך להחליף עובדים, יש למצוא את התפקידים הנכונים לעובדים הנכונים. רתמו את הצוות וחשוב מכך, מחלקות אחרות, לשינוי שאתם מובילים. מחלקת IT מפותחת חיונית והשקעת כסף ב-IT מחזירה את ההשקעה. השתמשו ביועצים. עבדתי עם רבים וכולם החזירו את ההשקעה. התמיכה של הדירקטוריון חשובה לבניית תהליכים מובילי הארגון."

לסיום, חשף גונן: "עסקאות לא נסגרות בלחיצת יד כיוון שאין צורך בכך. אבל המילים מזל וברכה אכן נאמרות - אין עסקה שלא נסגרת במילה "מזל". העסקאות הן פשוטות ולרובן לא נדרש חוזה אבל בהחלט אנחנו משתמשים בחוזים כאשר יש צורך. ולגבי נושא העבודה "בשחור", בספדיקו אנחנו לא עובדים בצורות שאינן חוקיות או עם גורמים שעובדים בצורה בלתי חוקית בידיעתנו. אני בכלל חושב שבתעשייה יש הרבה פחות כסף "שחור" ממה שניתן להבין מהתקשורת".

עבור לתוכן העמוד