יש מפגשים שנשארים בחדר, ויש מפגשים שממשיכים איתנו גם הרבה אחרי שחוזרים הביתה. המפגש עם איתי נבנצאל היה בדיוק כזה. איתי הוא CFO ותיק בהייטק, בעל ניסיון של כרבע מאה בתעשייה, ובמקביל משמש מאז 2009 כמודיע נפגעים בצה"ל. במפגש ביקשנו ממנו להבין מה נדרש מאדם כדי לדפוק על דלתה של משפחה ולמסור לה את הבשורה הקשה ביותר שאפשר לשמוע, ואיך העוצמות שנדרשות ברגע הזה מתחברות גם לאחריות, לדיוק ולמנהיגות שבתפקיד ה-CFO. התשובות של איתי לקחו אותנו אל מאחורי המילים הקשות "הותר לפרסום", לעולם שרובנו מכירים בעיקר מהחדשות, אבל כמעט אף פעם לא למה שמתרחש לפני שהמידע מגיע לציבור, ולמעטפת שמלווה את המשפחות ברגעים הקשים ביותר. מאז ה-7 באוקטובר ביצע איתי כמעט 500 ימי מילואים וליווה מאות משפחות שכולות ומשפחות של פצועים. הוא סיפר בכנות וברגישות על האחריות, על הדיוק הנדרש בכל מילה, על ההתמודדות עם חוסר ודאות ועל החשיבות של הצוות שמאחורי כל הודעה. לצד הסיפורים הקשים, איתי הציג גם את הקווים המשיקים בין תפקיד מודיע הנפגעים לתפקיד ה-CFO:

• לדבוק באמת, גם כשהיא קשה.

• לא לחשוש לומר "אני לא יודע", אבל תמיד לברר ולחזור עם תשובה.

• להציף בעיות ולא להסתיר אותן.

• להבדיל בין העיקר לבין הרעש שמסביב.

• ליצור אמון בסביבה כאוטית.

• לזכור שאף מנהל, בכיר ככל שיהיה, אינו מצליח ללא הצוות שלו.

אולי זה גם מה שהפך את המפגש למשמעותי כל כך בעיני חברי וחברות הפורום. הוא לקח אותנו מעבר לעולם המקצועי, אבל החזיר אותנו אליו עם זווית אחרת על אחריות, מנהיגות ועבודת צוות. המפגש הזה השאיר חותם, הוא המשיך לשיחות עם בני המשפחה בבית, ועבור חלק מהמשתתפים גם אפשר לראות לראשונה את המעטפת שנמצאת מאחורי המשפחות ולהכיר את האנשים שנותנים מעצמם כדי להקל עליהן, ולו במעט. תודה לאיתי על השיתוף החשוף, על הכנות ועל שירות מילואים משמעותי שקשה לתאר במילים. תודה גם לחברות ולחברי הפורום שהגיעו, הקשיבו, שאלו והתעניינו והוסיפו למפגש עוד עומק ורגישות.