אנו לא אוהבים לקחת סיכונים בבסיס שלנו, אך במציאות אין תשואה ללא לקיחת סיכונים, כך אמרה סמנכ"ל פיתוח עסקי של IBI, אלה אלקלעי, במפגש ניהול סיכונים של פורום CFO. הנטייה הבסיסית של רוב האנשים היא לא להשתתף במשחק בו קיים סיכוי להרוויח 110 שקלים ואותו סיכוי להפסיד 100 שקלים, אלא אם הרווח גבוה יותר, למשל 200 שקלים. עם זאת קיים סט שלם של גורמים, למשל בשוק ההון, אשר יגרמו לאנשים בכל זאת לשחק את המשחק, למשל, כותרות חיוביות בערוצי המדיה השונים על מנייה של חברה שזינקה באחוזים גבוהים. קוראים רבים רצים לקנות את המניה ומניות מאותו סקטור, למרות הידיעה שמאזן הסיכוי סיכון בהשקעה כזו כבר אינו משתלם והסיכון לרכוש אותה גבוה יותר לאחר העליות עליהן נכתב. "קשה לאנשים להפנות את הגב ולהתעלם מידיעה שכזו", אמרה אלקלעי.
היכולת שלנו לקבל החלטות תלויה גם מאד בקונטקסט בה מוצבת השאלה, אמרה אלקלעי בהרצאתה "הפסיכולוגיה של ניהול הסיכונים". למשל, בבדיקת החלטות לגבי המאזן בין סיכון לסיכוי, ביקשו מאנשים לכתוב 10 דברים שהם אוהבים בבן הזוג ולאחר מכן ביקשו מהם להעריך את הסתברות שהם יישארו בזוגיות. תיאורטית השאלה הראשונה לא אמורה להשפיע על יכולתנו להעריך את השאלה השניה, אמרה אלקלעי. עם זאת, מצאו כי לאנשים היה קל לכתוב שלושה דברים על בני זוגם, אך כשהם היו צריכים לכתוב את הדבר התשיעי החיובי על בני זוגם, כבר היה להם מאד קשה או לא היה להם מה לכתוב. כשלאחר מכן אותם אנשים נשאלו לגבי הערכתם על ההסתברות שהזוגיות שלהם תשרוד, היא כבר הייתה נמוכה מאד. "יש חברות שמנצלות את זה, אמרה אלקלעי, לדוגמא, אם חברות ביטוח מתקשרות ללקוח הפוטנציאלי לפני פגישתם עם הסוכן ושואלים אותו עד כמה הוא מרגיש בטוח לישון בלילה ללא הביטוח, הסיכוי שהוא ירכוש ביטוח במחיר מופקע עולה דרמטית, לעומת סתם פגישה עם סוכן המסביר בפשטות על הביטוח עצמו. גם בפגישה אצל הרופא, הסבירה אלקלעי, אם הרופא יספר כי לפרוצדורה מסויימת קיים 95% הצלחה מסחררת ההרגשה לקראתה תהיה שונה מאשר אם אותו רופא יתמקד ב- 5% בעייתיות ותקלות אשר עלולים להיגרם מאותה פרוצדורה. "הכל תלוי בקונטקסט ואיך מציגים את הבעיה ואיך מדברים על הסיכוי או על הסיכון בכישלון", היא ציינה.
עוד סוגיה הקשורה לסיכון מול סיכוי היא הפחד מחרטה. אלקלעי סיפרה על ממצאים שמצאו כי בטווח הקצר רובנו מפחדים מחרטת עשייה, שנעשה משהו ונתחרט שעשינו אותו. לעומת זאת, בטווח הארוך אנו בעיקר מתחרטים בעיקר על דברים שלא עשינו. "הסיכון האישי שאנו נותנים לעשייה, גדול משמעותית מהסיכון ארוך הטווח על כך שלא עשינו החלטה מסוימת". במישור העסקי, אנו מפחדים מתגובת הארגון והרבה פעמים חוסמים את עצמינו מפני עשייה, גם אם ההסתברויות במעשה הן לטובת לארגון. "אנו נותנים משקל גדול יותר לסיכון האישי שלנו והחרטה שנחוש אם נעשה משהו. לעומת הטווח הארוך בו כנראה נתחרט יותר על הרבה דברים שלא עשינו במהלך הקריירה שלנו מכיוון שלא לקחנו על עצמנו סיכונים ולכן היא תקועה והתשואה האישית שלנו לא מתקדמת".