עו"ד חודק אמר במפגש כי "על אף הניסיון להשוות את ההסדר בארץ להסדר הקיים בארה"ב כבר 15 שנה, יש הבדלים מהותיים בין השניים: ראשית, בארה"ב יש הקפדה על "ההליך התקין" (Due-Process) המאפשר את זכות השתיקה בעת מתן עדות מבלי שהשתיקה תעמוד כנגד השותק. שנית, הליך בירור הראיות מקביל בחומרת ההקפדה עליו לבימ"ש. יש לזכור שהמציאות בארה"ב שונה - ההסתברות שאיש רשות ני"ע העוסק באכיפה מנהלית יכיר את נושא המשרה נגדו הוא עומד מזערית, וזאת בניגוד לישראל. בישראל אין את האנונימיות המקבילה לזו שבארה"ב, ולכן ההשוואה אינה נכונה.
חודק המשיך והסביר כי "בנוסף, לא ברור מדוע החוק לא מאפשר שיפוי וביטוח. אכיפה מנהלית נותנת מענה לעבירות בדרגת רשלנות, וזוהי עברה קלאסית שאפשר לבטח אותה, כי יסוד הכוונה הנדרש בה הוא מאוד נמוך. יש להשאיר את החלטת הביטוח לחברות הביטוח. כל אחד טועה מדי פעם וכמו שקיים ביטוח דירה מפני שריפה, צריך להיות גם ביטוח ביחס לאכיפה מנהלית. פוליסת הביטוח בהעדר ביטוח היא עו"ד שיכין לחברה תוכניות אכיפה פנימית ורו"ח חיצוני מבקר טוב. תוכנית האכיפה הפנימית צריכה להיות מרועננת מפעם לפעם ומעודכנת, ויש לוודא את יידוע כל ההנהלה והעובדים אודותיה, ולהקפיד על הטמעתה בין אנשי החברה."
חודק סיכם כי "הדבר הנכון לעשותו הוא לצאת במסע ציבורי שיכלול את ההנהלות והדירקטוריונים, לרבות פניה לרשות לניירות ערך, אשר ירסן את השימוש בכלי האכיפה המנהלית, ויביא לתיקונים הדרושים בחקיקה זו. תהליך כזה, גם אם לא יביא לידי ביטול של חקיקת האכיפה המנהלית, יכול להשפיע על תיקונה, ועל גישת בית המשפט ומותב האכיפה המנהלית בנושא."