מכתב אישי לחברי הפורום

אנחנו לא שונים מכך. נכון, שניתן היה לצפות מהעולם המודרני, המתוחכם, המשכיל, להיות שונה – אבל אין כל שוני. ככר העיר שלנו היא התקשורת. צמאי דם אנו צופים בעצור המובא במכונית המשטרה וצועד בעקבות החוקרים. העצור שאך אתמול היה איש מכובד ומוערך ע"י כולם.  לא, אין לנו זמן לחכות לתוצאות חקירת המשטרה. ריח הדם מסחרר אותנו. אנחנו כבר סיימנו את החקירה, את המשפט, אנחנו מוכנים כבר לגזר הדין. אשם. אשם. אשם. מות. מות. מות. היינו צועקים בהתלהבות אם רק היה זה אפשרי.

למחזה הזה יש גם מקהלה יוונית של צדקנים מצקצקי שפתיים. אוי ואווי למדינה. אוי ואווי לנו. אוי. "פעם כל זה לא היה" אומרים הזקנים ששוכחים כמה דברים נוראים שנעשו אז. "מה יהיה עם המדינה" מתבכיינים הפסימיסטים. "זאת מדינה של גנבים וקומבינטורים" נאנחים הצדקנים היפים.

ורק מתי מעט חושבים שצריך לחכות בשקט לתוצאות החקירות והמשפט (אם יהיה), להעניש את האשמים ולזכות את הנקיים. אנשים משעממים.

אז ברגע זה, כשהכל סוער מסביבכם, רציתי לשלוח לכם את מילות העידוד שלי. ביום שלישי האחרון, ממש ביום השחור בו נעצרו ראשי רשות המיסים, הוענק בערב אות הוקרה למשרד האוצר ולרשות המיסים על פועלכם בזמן המלחמה. ודווקא בעת הזאת, אני רוצה לחזור באוזניכם על הדברים שכתבו שם חברי ועדת השופטים: "עובדי רשות המיסים היו לעיתים הראשונים להגיע לאתרי נפילות הטילים והקאסמים, תחת אש, על מנת לתת מענה מיידי ומקצועי לאותם עסקים ותושבים שרכושם או ביתם נפגעו. בפועל, ניהלה רשות המיסים את מערך החירום של מדינת ישראל בהחזרת החיים לשגרה, שמירה על יכולת כלכלית ושיקום הרכוש".

אז זקפו את ראשיכם והמשיכו בעבודתכם החשובה. כגובי מס אתם מאפשרים למדינה לשלם את שכר המורים, לקנות ציוד צבאי, ולעודד את התעשיה לפתח עוד מקומות עבודה. אתם צריכים לא פעם להפעיל שיקול דעת. מפחיד. אבל אין ברירה – זהו תפקידכם. ועד שיוכיח מישהו אחרת – אתם אנשים ישרים – ממש כמו כולנו. הגונים. מקצועיים. מאותגרים כרגע לזקוף את ראשיכם – ולהמשיך במלאכתכם. בשביל כולנו. אי אפשר לעצור. החלטות צריכות להתקבל. הרבה פעמים ההחלטות הן בתחום האפור ורק האמונה ביושרכם האישי ובמקצועיותכם יכולה לשמש לכם משענת. כל עצירה היא פגיעה חמורה במשק, בצמיחה בהשקעות הזרות.

ואנחנו – חלקינו ימשיך במחול השדים והדמים,  אבל חלקנו האחר – יחכה בסבלנות לחקירה שתגמר, לאמת שתצא לאור. יש לחקור הכל. יש לתקן את הצריך תיקון. יש לקבוע נורמות התנהגות והתנהלות במיוחד בקרב אנשי השררה והפקידות הבכירה. אבל יש לעשות זאת בהגיון נקי מתאוות הדמים.

יחד אתכם אנחנו כולנו דואגים, ומקוים, ומחזיקים אצבעות, לחוקרים וגם לנחקרים, למאשימים וגם לנאשמים, ובראש וראשונה – למדינה.