גלו את הפוטנציאל הפיננסי באמצעות  פתרונות ה-IP החדשים של AON

תובנות ניהוליות ממצב מסכן חיים

2/03/2023
תובנות ניהוליות ממצב מסכן חיים (הגדל)

תובנות מנהיגות ממצב מסכן חיים *

ערן וקנין ז"ל, אבא, בן, בעל, אח, חבר, מנהיג ואדם

בין התפקידים שמילא במהלך 49 שנותיו: מנכ"ל תמר פטרוליום, CFO ומשנה למנכ"ל ישראכרט, יו"ר, מנכ"ל ו-CFO ב- TENחברה לדלק, חבר ועדת ההיגוי בפורום CFO ולאחר מכן - חבר פורום ראשי החברות.

ערן נולד באשקלון ב-1973, סיים בגרות במגמה מדעית ושירת כקצין תחזוקה בפיקוד מרכז. הוא סיים תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות ו-MBA באוניברסיטה העברית, ותוך כדי לימודיו החל את דרכו במשרד רו"ח ניסן כספי בירושלים, שם התקדם מהתמחות לשותפות. בהמשך שימש מנכ"ל מפעל געש אורות (מקבוצת אל-מור), CFO קבוצת אל-מור, CFO, CEO ויו"ר TEN חברה לדלק, CFO ומשנה למנכ"ל ישראכרט, ובתפקידו האחרון - מנכ"ל תמר פטרוליום.

בתקופת חברותו בפורום CFO היה ערן חבר נמרץ ופעיל, הרבה להרצות ולהשתתף במפגשי הפורום והיה חבר וועדת ההיגוי. כמנהל מכשיר ומנטור, אחת מהרצאותיו הזכורות בפורום הייתה על המעבר מתפקיד CFO למנכ"ל. כחלק מרצונו להשפיע ולהצמיח את דור העתיד, הוצע לערן להיות מנטור ל-CFO צעיר לאחר החלמתו והוא הסכים.

בקיץ 2022, שבועות מספר לאחר מינויו למנכ"ל תמר פטרוליום, אובחן ערן כחולה סרטן. ערן המשיך בעבודתו ובקידום תוכניותיו בתפקיד החדש עד לסוף אוגוסט, אז הודיע על פרישה.

הכתבה מבוססת על מצגת שהכין ערן בתקופת מחלתו הקצרה, ותכנן להעביר בפורום CFO ובפורום ראשי החברות, וכן על תובנות שחלק עם הקרובים לו במהלך מחלתו. לצערנו, ערן נפטר בטרם עת.

הדברים שחלק כאן הם חלק מהמורשת שלו, ומהווים השראה אישית ומקצועית עמוקה.

 

ערכה מיכל קורן, מנכ"ל פורום CFO: "ערן נהג לומר כי "לפורום CFO, על ההכשרות שבו, ההזדמנות להרצות והדלתות שפתח לי – חלק חשוב בהצלחתי להתמנות למנכ"ל".

 

מודל חמשת כדורי החיים לאיזון

בריאן דייסון, מנכ"ל קוקה-קולה לשעבר, הגה את מודל "חמשת כדורי החיים" כמודל לאיזון נכון בין העבודה לבין יתר המימדים בחיינו.

לפי המודל, אנו נדרשים "לג'נגל" במהלך החיים בין 5 כדורים:

המשפחה, החברים, הבריאות, העבודה וחיי הרוח.

המשפחה, החברים, הבריאות וחיי הרוח הם כדורים עשויים זכוכית. הפלה שלהם גורמת לשבר, שקשה עד בלתי אפשרי לתקן.

העבודה היא הכדור היחיד העשוי מגומי. גם אם נפיל אותו, הנזק הפיך, ובר שיקום.

כלומר, הקריירה כבודה במקומה מונח, אך אסור להזניח את שאר הכדורים.

אל תתנו לאף אחד מארבעת כדורי הזכוכית להתנפץ. בחנו כל הזמן את המשקל של כל אחד מהכדורים בחייכם ושימרו עליהם, כי כשאחד מהארבעה נופל ומתרסק, כל היתר מושפעים.

כדור הזכוכית של הבריאות שלי נפל, למרות שהיו לי בדיקות סקר מעולות, שמרתי על תזונה בריאה והייתי בכושר שיא, עם אבחון הסרטן בקיץ 2022.

בשלב הזה התגלתה ביתר שאת המשמעות של שאר "הכדורים" בחיי ובעיקר: משפחה תומכת 24/7 שלא עזבה אותי לדקה, עזרה ענקית ותמיכה אינסופית מחברים, מנהלים וקולגות. בנוסף עשיתי כמיטב יכולתי להתחזק רוחנית ונפשית.

אבחון הסרטן העלה אצלי לא מעט שאלות והתלבטויות:

      למה אני / למה זה מגיע לי? הקפדתי לאכול בריא, לעשות ספורט, להרבות טוב בעולם.

      מתי ואיך לשתף את המשפחה ואת העולם? הבנות הגדולות היו בקייטנות ובפעילויות מהצופים ובני הקטן היה בבית. איך לפעול כך שמצד אחד יהיו מודעים למצב, ומצד שני יוכלו ליהנות מהחופש הגדול כמה שניתן?

      מתי לעצור ולהתמקד רק בבריאות שלי? במשך כמה חודשים המשכתי לעבוד ולתת ערך, לקיים ישיבות ולהכין דו"חות כספיים מהבית ומבית החולים, אך בשלב מסויים הבנתי שכדי להתמקד בקרב על חיי עליי לפרוש, ולו זמנית. עבור אדם שעבד מגיל 14 וניהל קריירה משמעותית, ההחלטה לפרוש כדי להתמקד בבריאותי הייתה קשה במיוחד.

האתגרים איתם התמודדתי:

      דואליות של פחד מול אמונה: מצד אחד, אמונה בהחלמה ובעתיד, אופטימיות: תוכניות להמשך להתמקדות בזוגיות ובמשפחה, בייעוץ ואפילו הכנת מצגת זו, שתעניק משמעות נוספת והשראה למה שעבר עליי.  מצד שני ,פחד מהעתיד, מ-למות, מלהשאיר אלמנה וילדים יתומים ומ-לא לזכות לראות אותם גדלים.

      אני חולה והעולם ממשיך: הידיעה כי עולם כמנהגו נוהג, אני בבית החולים נלחם על חיי, בעוד שהמירוץ בחוץ ממשיך היא אתגר בפני עצמו. יולי-אוגוסט, אנשים חיים, עובדים, יוצאים, טסים לחו"ל, ואני לא.

בחרתי להתייחס למחלה כאל פרוייקט שיש לנהל:

לצד ההבנה שהמחלה שולטת בגוף, ביקשתי שליטה במה שניתן היה וניהלתי את המחלה כפרוייקט:

       בניית צוות

       התייעצות עם מגוון רחב של רופאים, בחירת רופאה שאכפת לה, שאני סומך עליה (שרואה אותי באמת, אמפתית, מקצועית).

       בחירת בני המשפחה שאיתי במסע ושותפים לאיסוף המידע, תפעול וקבלת החלטות, חלוקת משימות ותפקידים.

       הפכתי מחולה לשותף/מנהל ומקבל החלטות פעיל באירוע תוך פיתוח "מומחיות" במחלה. המידע שאספתי על המחלה איפשר לי להיות מעורב בכל צמתי ההחלטה.

       בחינת האלטרנטיבות וניהול סיכונים, תוך הקשבה לעצמי. לאורך כל הדרך שאלתי שאלות, בחנתי פרוטוקולי טיפול אפשריים, ולקחתי סיכונים באופן שהיה נכון עבורי.

תובנות נוספות שעלו משיחות עם ערן במהלך מחלתו (ולא נכללו במצגת שהכין):

       פרופורציות: הדברים החשובים בחיים הם המשפחה והבריאות, עם השאר נסתדר.

       שחרור שליטה: שליטה במה שאפשר ושחרור של מה שלא תלוי בי. 

       התאמת הקצב לצרכים שלי: להבדיל מחיי הקריירה העמוסים שניהלתי, הקצב במחלה שונה, "לאט לאט".

       הורדת סטרס והקשבה לעצמי: ויתור על "מה יגידו" לטובת מה נכון לי כרגע, מה אני צריך.

       להיות נוכח ברגע הזה: החיים הם "כאן ועכשיו", לא חרטות על העבר או דאגות ממה יהיה.

       לתת מקום לפגיעות, לבקש ולקבל עזרה: מאדם שסומך על עצמו ונמצא תמיד בצד הנותן, למדתי לבקש ולקבל עזרה.


 

 

מה השארתי אחריי?

הייתי מודע, צלול ובשליטה עד הדקה האחרונה, גם לגבי אופן סיום חיי. לכן בניתי פרידה מדורגת ומתוכננת ככל הניתן.

השארתי מורשת, מזכרות ובקשות שינכיחו אותי גם כשאני אינני. השארתי בקשות  לטקס הפרידה ממני ומכתבים לנקודות צומת עתידיות בחיי אהוביי.

תכננתי את ההלוויה, המספידים, המצבה. יצרתי ודאות ויציבות חומרית ורגשית לאשתי ולילדיי (צוואה, ביטוחים, בקשות מקרוביי ומחבריי שידאגו להם).

 

המאמר מובא בעזרתה של שירי שפט-וקנין, רעייתו, ובשם ילדיו, תמר, מיקה ועומרי, הוריו סמי ומרים וקנין ואחיותיו, טלי וקנין פיין ועינב תומר.

סייעה באיסוף ובכתיבת התכנים גיסתו, טלי סלונים-שפט.

 

עבור לתוכן העמוד