חלוקת העושר בחברה – אתגרים במערכת הפנסיונית

"את הפנסיה מחשבים לפי המקדם שהוא סכום התוחלות החודשיות לתשלום פנסיה, הסתברות שרידות (נמדד לפי גיל המבוטח), ומקדמי היוון. צריך לקחת בחשבון גם את הזמן שעובר במונחי כסף. הריבית הנמוכה בימינו פחות בעייתית בהקשר של השאת תשואה, לפחות לפי הנסיון של השנים האחרונות, אבל בקשר לחישוב ההתחייבות הפנסיונית זה הרסני. זה קצת מסתבך כי אנחנו מחשבים גם את בן או בת הזוג. תוחלת החיים של נשים ארוכה יותר ובאופן סטטיסטי הנשים בזוגיות צעירות יותר בכ-3 שנים. כלומר גבר שפורש צריך רזרבה לאלמנה בזוגיות הטרוסקסואלית, היא תחיה 7 שנים אחריו, ותקבל 60% מהפנסיה שלו, בממוצע."

"מקדמי הפנסיה בנויים על הערכת תשואה של 4.26% צמוד מדד שנתי. הם נבנו בסוף שנות ה-90 כשהריבית הזו נראתה סבירה מאד. עכשיו זה כבר דיון פוליטי, ורגולטור שעובד בתוך מציאות פוליטית מורכבת צריך להשכיל לתמרן בהתאם. הגרעון האקטוארי בפרישה הגיע בתחילת 2017 ל-25% מהסכום הצבור. כלומר האלטרנטיבות באותה עת היו שינוי מקדמי ההמרה והקטנת הפנסיה בכ-25%, או להביא את ההפרש ממקור אחר."

"הסיכון הביטוחי והדמוגרפי של פנסיה מושתת על העמיתים. על העמיתים בקרן להביא את הכסף החסר. אין רצון לשנות את השיטה, משום שאחרי הפנסיה התקציבית והפנסיה הותיקה שבהן לא היה מנגנון של הבטחת העמדת נכסים מספקת כנגד ההתחייבויות, התקדמנו לפנסיה צוברת, אין רצון לחזור אחורה ולא נראית כרגע אלטרנטיבה אחרת לאופן הבסיסי שבו בנוי מערך הזכויות בקרן פנסיה (פנסיה הנגזרת מיתרה צבורה, ויש לה שווי כלכלי זהה ליתרה הצבורה)."

"מה שהטריד את הרגולטור באותה עת  היה החסם שהנושא גרם למעבר לקוחות לקרן פנסיה מקופת גמל או קרן פנסיה אחרת, שחייבה סבסוד מצד יתר עמיתי הקרן הקולטת, כדי ההתחייבות תהיה בהתאמה לצבירה המנוידת בתוספת הגירעון שנוצר מהפרישה. הדבר גרם לכך שאנו, כנאמנים של העמיתים, סירבנו לקבל לקוחות חדשים עם צבירה משמעותית שביקשו לעצמם אפיק לקבלת פנסיה, בניגוד לאינסטיקט העסקי. אנו מבינים מדוע דבר זה אכן הטריד את הרגולציה, אך בעיני זה היה רק סימפטום לתופעה בהיקף יותר נרחב - מהות הסבסוד הבין דורי במערכת הפנסיה."

מה הפתרון?