עמדת הפורום לענין העברת ידע ויצור מן הארץ

בפתח הדברים ברצוננו לציין כי העולם הטכנולוגי מאופיין כיום בזרימת ידע חופשית, משך חיי מוצר או טכנולוגיה קצרים, ומעבר IP מחברה לחברה וממדינה למדינה, כאשר כל חברה או מדינה משתתפת בחלק מתוך תהליך הפיתוח הכולל.

1. יש להבהיר כי יש לאפשר לחברות נתמכות מדען להעניק הרשאה מסחרית לשיווק, מכירות ותמיכה במוצר. יש לזכור כי המרחק של החברות הישראליות מהשווקים מחייב אותן להשתמש בגורמים אלו, שבלעדיהם לא יהיו מכירות המוצרים כלל.

2. הרשאה להמשך פיתוח המוצר, יש לחלק לשתי קבוצות:

2.1. המשך פיתוח שאי אפשר לעשותו בארץ כלל או בתנאים תחרותיים לשווקים הבינלאומיים – במקרה כזה יש לתת פטור מלא מתשלום (ראה תקדים טאואר סמיקונדקטור).

2.2. המשך פיתוח שאפשר לעשותו בארץ בתנאים תחרותיים לשווקים העולמיים – יחוייב בתשלום בגין מכירת ידע.

3. יש לחלק את הרשיונות לשני סוגים:

3.1. רשיון מותנה או מוגבל: לגיאוגרפיה, לתחום טכנולוגי, לפרק זמן, על בסיס אבני דרך או תוצאות הביצוע בפועל. במקרה כזה, אין לחייב את החברה בתשלום בגין מכירת ידע.

3.2. רשיון בלעדי, לא מוגבל ובלתי חוזר – שאז דינו כדין מכירת ידע, ואפשר לחייב את החברה בתשלום בגין מכירת ידע זו.

4. במידה וה-IP נשאר בארץ – אין לחייב את החברה.

5. לגבי חברות לא קשורות, במידה ויש המשך פיתוח בארץ באותו היקף שנעשה קודם לכן - תהיינה פטורות.

6. במידה והפרוייקט משותף לחברה ישראלית וחברה זרה, כאשר כ"א מפתחת את חלקה והידע הוא בבעלות משותפת – לא יהיה קנס.

7. במידה והחברה הודיעה מראש, בעת הגשת הבקשה כי דין הפרוייקט להסתיים בשלב הפיתוח, הענקת רשיון להמשך פיתוח, מאותו שלב ואילך, פטורה מתשלום קנס.

8. בעסקת ליסינג או כל מכירות בתשלומים – ישולם למדען בכל עת החלק היחסי מתוך מה שקבלה החברה. יש לזכור כי במקרה כזה החברה נשארת בארץ, ממשיכה לפתח ידע ואין חשש לאבדן ההשקעה.

9. אין לחייב תשלום מינימום של המענק.