דיויד גילה:"השתמשו בדיני ההגבלים העסקיים לטובתכם"

ין אם מדובר במעשיית רובין הוד ובין אם לפנינו מעשה בזאב המחופש לכבשה, ביום שני האחרון הציג פרופ' דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, את משנתו לגבי כללי תחרות וכללי משחק תחרותיים כיעילים ותורמים לא רק לצרכן אלא גם לפירמות, לחברות ולסקטור הפרטי כולו, במסגרת מפגש עמותת ה-CFOs לקשרי ממשל ומשק.

פרופ' גילה פרט מהלכים ברי קיימא שהובילה רשות ההגבלים ואת השפעתם:

"ברוב התיקים בהם אנו עוסקים, הקורבן הישיר של ההגבל העסקי הוא חברה עסקית. למשל, בהרבה מהחקירות נגד קרטלים, הקורבן הישיר של הקרטל הוא פירמות עסקיות ולא הצרכן ישירות.

קחו לדוגמה את קרטל הלחם, הנמצא בדיון בבית המשפט המחוזי בימים אלו ממש. קורבנותיו הם קמעונאיים או לקוחות מוסדיים גדולים והקרבן העקיף הוא הצרכן אשר נאלץ לשלם יותר. כמו כן הקרטל העולמי בתחום מבודדי מתח שחברת החשמל זקוקה להם בכדי להקים תשתית – הקורבן הינו חברת החשמל, והקביעה שלנו שחברת החשמל היתה קרבן לקרטל הבינלאומי מאפשרת לה לתבוע מיליארדים מהחברות הזרות כפיצוי על הנזק שנגרם לה.

כמו כן, המהלכים שלנו בשנים האחרונות בתחום כרטיסי האשראי נועדו להגן על בתי העסק מפני עמלות לא תחרותיות שהם נאלצים לשלם לחברות כרטיסי האשראי. כך, למשל, מהלך פתיחת המתג המחשובי של שב"א, שבשליטת הבנקים, לתחרות של מנפיקים וסולקים, וכך גם מניעת גביית עמלות מופרזות שישראכרט ניסתה לגבות מויזה כאל ולאומי קארד שרצו להתחרות בישראכרט על בתי העסק. רפורמת הדביט שאנו מנסים להניע עם בנק ישראל גם היא נועדה להוריד במאות מיליוני שקלים את העלויות של בתי העסק, ובעקיפין הצרכן יהנה ממחירים מוזלים.

ההתערבות בשוק רכש המדיה נועדה להגן על ערוצי השידור מהריכוזיות וכוח של חברות רכש המדיה מולם. בפרשת שופרסל, בה הורשעו החברה ובכירים בה, הקורבן הישיר הוא הספקים הגדולים, אשר היו חשופים להפעלת כוח מצד שופרסל בניסיונה ללחוץ על מגה להפסיק מבצעים.

אנו יכולים להתערב כנגד פתיחת תחנות דלק שמגדילה את הריכוזיות על ידי החברות המובילות. כך, למשל, במניעתנו מפז לפתוח תחנת דלק באזור בו היא ריכוזית, אנחנו למעשה מסייעים לחברה אחרת להיכנס ולהתחרות לאותו אזור. כאשר עצרנו את קבוצת דלק מהתרחבות בתחום ייצור החשמל, פעלנו כדי להגן על יצרני חשמל מתחרים מפני מונופול גז בעל ניגוד עניינים.

גם חוק המזון, אשר בראש ובראשונה נועד להגן על הצרכן, מגן גם על ספקים קטנים בפינוי שטחי מדף עבורם ומסייע להם מול הקמעונאים, וגם על קמעונאים, אשר רוצים לפתוח סניפים חדשים באזורים מסוימים שמלאים בסניפים של הרשתות הגדולות.

לכן, התערבות מכוח חוק ההגבלים העסקיים אינה גורמת להברחת משקיעים – אלא להפך, בכל הדוגמאות שראינו, היא מושכת השקעה על ידי מי שהוא קרבן פוטנציאלי של הגבל עסקי והיה רוצה שהחוק יגן עליו. בנוסף, לא היינו רוצים לחיות במדינה המהססת לאכוף את החוקים שלה רק מהחשש שזה יבריח משקיעים המבקשים להפר אותם."

הסדרים כובלים - פגיעה בתחרות?

"צריך לעשות הכל כדי לשמור על ודאות ויציבות בכדי להגן על הסקטור העסקי", אמר פרופ' גילה. " בהקשר הזה אני רוצה לציין שודאות וביורוקרטיה באים זה על חשבון זה - ככל שיש יותר ודאות הסקטור העסקי כפוף יותר לביורוקרטיה."

כך, למשל, ההגדרה של הסדר כובל היא רחבה, והמשמעות היא שהרבה עסקאות כפופות לאישור מראש. אישור מראש מאפשר חסינות מוחלטת מתקיפה על פי דיני ההגבלים העסקיים ולכן מאפשר לחברה ודאות מקסימלית. אך יחד עם הוודאות יש גם הרבה בירוקרטיה. נדרשים הגשת העסקה לאישור מראש ומענה על דרישות לנתונים כדי ללמוד על העסקה והשפעתה, ויש להמתין לקבלת האישור ולעכב את העסקה, ולעיתים לקבל אישור הכפוף לתנאים. כלומר, ודאות תמיד תהיה מלווה במחיר של ביורוקרטיה. חברות רבות היו מעדיפות לוותר על הוודאות ובלבד שנפטור אותן מהביורוקרטיה.

חלופה כזו קיימת, למשל, בעסקאות שכפופות להערכה עצמית (self-assessment). כך, במקרה של הרבה מהעסקאות בין ספק ללקוח, כגון הסדר לקוח מועדף, הכתבת מחיר מקסימום, הסדרי בלעדיות, ועוד, הצדדים עצמם מנתחים האם העסקה מעלה חשש לפגיעה משמעותית בתחרות בשוק, ואם אין חשש, הצדדים יכולים לבצע את העסקה בלי לגשת לאישור מראש. במקרה של סלף אססמנט, יש פחות ביורוקרטיה, אבל יותר חוסר ודאות. זאת משום שאם בדיעבד העסקה אכן מעלה חשש לפגיעה משמעותית בתחרות בשוק – המנהלים והחברה חשופים לסנקציות. זהו המצב המשפטי בארה"ב ובאירופה, וכיום גם בישראל, בנוגע לרוב הסכמי ספק-לקוח."

העברת מסרים בין מתחרים

הרשות הוציאה גילוי דעת בנוגע להתנהלותו של איגוד עסקי בפגישות ובפורומים. כמו כן, ישנה טיוטה העוסקת במקרים בהם התבטאויות פומביות של מתחרים יכולות לפגוע בתחרות בשוק מסוים. בנוסף, שוקלת הרשות מחדש את גילוי הדעת בדבר שיתוף פעולה מול רשויות שלטוניות, גילוי דעת משנת 2000 הנותן פטורים שונים אשר על פי טענת הממונה ייתכן שהינם גורפים מדי.

אם מתחרים חוברים במטרה להשפיע על רשות שלטונית לאמץ תקינה מסוימת שפוגעת בתחרות, המטרה היא להגן על המתחרים מפני תקיפה על פי חוק ההגבלים בגין עצם התוצאות של התקינה שפגעה בתחרות. אולם, על פי גילוי דעת חדש שהרשות שוקלת לפרסם, אין הצדקה לתת פטור לכל הגבל עסקי אחר שיכול להיווצר אגב שיתוף הפעולה האמור של המתחרים.

פרופ' גילה סיכם את דבריו בדגש על הצרכן הסופי, כאשר הזכיר את מדיניות הרשות, החל מאפריל 2014, להתחיל לאכוף את האיסור על מחיר מופרז שגבה מונופול. בהקשר הזה, ציין, בין היתר, כי: "אם ספק גבה מחיר סיטונאי מופרז, לא יציל אותו שהוא משלם לקמעונאים בונוסים כפיצוי - אך אלה אינם מגיעים עד לצרכן.

קיימים בישראל יותר שווקים ריכוזיים ומונופולים מבמדינות רבות בעולם. הרשות סבורה כי יש גבול נורמטיבי לרווח שמונופול יכול לקחת. לפיכך על המונופולים לקחת טווח בטחון לטובת הצרכן, בכדי להתחסן מתביעות של רשות ההגבלים ותביעות ייצוגיות של צרכנים."

פרופ' גילה מותיר אותנו עם תחושת אי ודאות האם בסופו של יום, כמו בכל תהליך אשר מגיע ממקום של רצון להנהיג ולהוביל שינוי משמעותי, מדובר יהיה בהצלחה או בנזק. התוצאות בשטח הן שיקבעו.