נגה קינן: הסקטור העסקי בארץ חולה

קינן אבחנה את הפתולוגיה של הסקטור העסקי: "אלם, בדידות, הפנמת האשם, קרע פנימי, רגולציה משתוללת ובירוקרטיה משתקת כל. דיון ציבורי שטחי, פופוליסטי ואלים ותהליכי קבלת החלטות לא כלכליים ולא רציונאליים".

לדבריה, לסקטור העסקי ארבעה תפקידים: לספק מקומות תעסוקה טובים בשכר הוגן ובפריסה ארצית, לספק מגוון מוצרים ושירותים במחירים הוגנים, להביא לתשואה טובה על מניות החברות והאג"ח שלהם, להשאת ערך קרנות הפנסיה של כלל תושבי המדינה וליצירת "פרפטום מובילה" שיתגבר את השגתם של שני הסעיפים הראשונים ולמלא את אוצר המדינה בכסף ממסים ממנו נבנה תקציב המדינה. אך הסקטור העסקי אינו יכול למלא את תפקידיו בשל הסביבה הרעלנית בה הוא פועל ולכן כולם יוצאים מופסדים.

"התפיסה הרווחת כאילו אנחנו משחקים משחק סכום אפס, מביאה לכך שהרווח של כל הצדדים שואף לאפס", אומרת קינן ומציעה דרכי פעולה להתגבר על המצב הנוכחי: "הדבר הראשון שאנו צריכים לעשות הוא לייצר לכידות פנימית של הסקטור העסקי והכרה בתרומתנו לחברה ולמשק בישראל. למדינה. צריך לטפל בתופעות השוליות ולטפח את כלל הסקטור העסקי שערכו למדינה לא יסולא בפז. יש לנסח את הדגל והחזון של הסקטור העסקי כולו, כשותף מרכזי בהבאת ערך רב לחברה ולמשק בישראל, לאזרחי המדינה, לעוצמתה ולכושר עמידותה בהווה ובעתיד.

"הדבר השני המוטל עלינו הוא להסדיר את קשרי הסקטור העסקי עם הממשל והכנסת ליצירת סביבה עסקית תומכת צמיחה". לדברי קינן, במדינות אחרות השלטון תומך ומסייע ברמה הגלובלית לחברות עסקיות. דוגמה לכך היא פנייתו של הנשיא אובמה לראש הממשלה בנימין נתניהו, בה קבל על הרגולציה הרטרואקטיבית בנושא הגז, הפוגעת בחברה אמריקאית גדולה - נובל אנרג'י. לדבריה, אם המקרה היה הפוך, היתה המדינה כולה מזדעקת על הקשר בין הון ושלטון. קינן ציטטה בכיר במשק הישראלי שאמר לה: "יותר קל לקבל עזרא מהשר הרלוונטי בארה"ב, באנגליה ובגרמניה מאשר כאן בבית בישראל. השר הישראלי פוחד ממה יגידו עליו בתקשורת ומקומות עבודה רבים נמנעים מתושבי ישראל כתוצאה מכך".

קינן הוסיפה עוד כי התקשורת הכלכלית איננה ממלאת את תפקידה: "זה לא שאין עיתונאים כלכליים מוכשרים וטובים – יש, ואפילו יותר מאשר אי פעם. אבל, בעולם בו הדיון שטחי ופופוליסטי, בעולם בו אפילו הדיווח על העובדות אינו נקי מאג'נדות, בעולם בו המנהלים הבכירים במשק מדירים את רגליהם מראיונות לתקשורת, אנחנו חוזרים לימי הביניים של הפרה-פרינט, כאשר את הלמידה ההדדית והאינפורמציה אפשר לרכוש רק מקשרים בינאישיים המתקיימים בפורומים סגורים.

"הפקרנו את השיח הציבורי ואלו מאיתנו שהמשיכו להתבטא בתקשורת נעשו מוקד ללינץ' תקשורתי. הסתגרנו. הדיון הציבורי הקיים לוקה ומכתיב, כאמור, פעילות פרלמנטרית לקויה, רגולציה משתוללת ובירוקרטיה משתקת כל. הפקרנו את השיח הציבורי והוא נגזל מאיתנו".

לסיום אמרה קינן: "הסקטור הממשלתי חייב לייצר את הסביבה העסקית בה יוכל הסקטור הפרטי למלא את חובותיו למדינה ולמשק בישראל והתקשורת חייבת לוודא שאין שחיתות מחד, אבל שכל אחד מהסקטורים ממלא את חובתו לטריו שכולם רוקדים יחד. רק אז נצליח כולנו להביא ערך לאזרחי ישראל, הראויים לו כל-כך".