אלי יונס: "שינוי עמוק בשימושי התקציב על בסיס אידיאולוגיה שוויונית הוא המפתח לטיפול בגירעון"

"גם לנו בישראל יש מצוק פיסקאלי - בעיה פיסקאלית כבדת-משקל בצורת גירעון של 25 מיליארד שקלים, שהיא חריגה הרבה מעבר לצפוי. השאלה היא איך מטפלים בתקציב החדש ביום שאחרי הבחירות ואיך ניתן להעבירו ללא לחצים פוליטיים" - כך אמר מנכ"ל בנק מזרחי טפחות, אלי יונס, באירוע השנתי של פורום CFO בהילטון ת"א. "עיקר הבעיה שלנו", אומר יונס, "היא שקטר הצמיחה המרכזי של המשק הישראלי ממחצית שנות ה-80 וה-90 - תעשיית הייצוא, נפגע. השווקים העולמיים נפגעו – מצב הכלכלה בארה"ב ואירופה אינו טוב וההאטה בשווקים אלו משפיעה עלינו. לא צריך לזנוח את הייצוא כקטר הצמיחה, אך היכן נמצא 'הדלק' של המשק לשנים הקרובות?" שואל יונס. "יש לנו בעיית משאבים וקיטון בהשקעות זרות ובהשקעות בכלל; יש טענות על עודף רגולציה, על בעיות פוליטיות אזוריות שמטילות צל על פעילות משקית תקינה ובעיקר מצב רוח לא כל כך מוצלח של משקיעים והסתבכות של כאלו שהאמצעים כבר לא בידיהם. בנוסף, אנו סובלים משיעור השתתפות נמוך במיוחד בכוח עבודה, שחלק הארי שלו נשען על תרבות של השתתפות מועטה בכוח העבודה מרצון, והעדפת אלטרנטיבה אחרת למימון הקיום". המקורות לאיזון התקציב הם בראש ובראשונה שינוי סדרי העדיפויות בדרך שתוליד צמיחה כלכלית ותאפשר חלוקת משאבים נכונה יותר. נדרש להשתמש במשאבים בדרך שתעודד צמיחה. מעודד משקי ממדרגה ראשונה הוא קטר הצריכה הפרטית, אשר בשבילו צריך הכנסה פנויה גבוהה יותר או שכל שקל בהכנסה הפנויה יהיה בעל ערך יותר גבוה. החסמים – מיסוי ומכסים שלכאורה מגנים על אינטרסים מקומיים ובפועל פוגעים בכלכלה. ניתן להשתמש במיסוי כפתרון ביניים, אך יש להישמר ממיסוי על צריכה שיפגע בכלכלה ומיסוי עסקי שיפגע בהשקעות חדשות. בדיוק כמו שגרעון למטרות השקעה, ככל שניתן לבדלו, נסבל כפתרון קצר טווח – בעוד שגרעון כדוגמת הנוכחי למטרות צריכה (תשלומי העברה בעיקר) מזיק ביותר. אבל הפתרון מצוי במקורות הקיימים ובשינוי סדרי העדיפויות, שבמרכזו שינוי מהותי ואידיאולוגי בשימושים. כדי להישמר מפריצות גרעון בעתיד, צריך גם לחדול מהגדלה אוטומטית בתקציב על פי פרמטרים. מגדילים הוצאה בעסק, כמו גם בתקציב מדינה, רק על פי צרכים ויעדים. ודאי שלא ניתן ליצור מנגנון אוטומטי להגדלה אם לא קיים מנגנון אוטומטי (ורציונאלי) לקיצוץ, כשהמגמה משתנה. בתמצית, אגף התקציבים באוצר צריך לבחור כיוון נכון מבחינה כלכלית – ורק אותו להעמיד כמנחה דרך בבואו להציע מדיניות.