בכירים: ההסכם להשוואת תנאי העבודה של עובדי חברות שירותים בעייתי

ההסכם הקיבוצי להשוואת תנאי העבודה של עובדי חברות שירותים לעובדים מן המניין בחברות בהן הם מועסקים הוא בעייתי ואינו ישים, מתריעים בכירים בחברות המספקות שירותים וגם בחברות השוכרות שירותים אלו. ההסתייגות קיימת מפני הוראות מסוימות בחוק להגברת האכיפה של חוק העבודה הכוללות, בין היתר, אחריות אישית של מנכ"ל החברה, הן "פשוט לא במקום", הם מדגישים.

ב 9 בפברואר 2012 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים לבין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים לגבי העסקת עובדי קבלני שירות. הסכם זה קובע כי תנאי העבודה, לרבות הסכמים קיבוציים, של עובדי חברות שירותים, יהיו זהים לתנאי העבודה של העובדים המועסקים בצורה ישירה בחברה המעסיקה אותם, בהתאם לסוג העבודה ולוותק.

הסכם זה עומד כיום בשלב של מסמך כוונות. לעומת זאת, בחודש יוני האחרון נכנס לתוקף חוק הגברת האכיפה שמטרותיו הגדלת אחריות המעביד והמעסיק של עובדי חברות השירותים והגברת אכיפת חוקי העבודה השונים. על פי החוק, חברות וארגונים יהיו האחראים לכך כי גם במישור החוזי וגם במישור המעשי מעניקי השירות המעסיקים את עובדי השירותים, פועלים בהתאם להוראות החוק.

קיימת בעייתיות ואי בהירות רבה לגבי התקנות החדשות של משרד התמ"ת, מסבירים בכירים בענף. הבעיה העיקרית בתקנות אלו היא יישומן. לדוגמא, התקנות התעלמו לחלוטין מסוגיית הניידות הגבוהה של עובדי קבלן רבים שאינם מועסקים אצל לקוח אחד באופן קבוע אלא מתחלפים ועוברים בין לקוחות שונים. כך גם בנוגע לסוג השירות שניתן על ידם, לעתים עובדי הקבלן נשכרו בכדי למלא משרה חלקית, לספק שירות ספציפי אד-הוק או בכדי לספק שירות למספר חברות במקביל. כאן נשאלת השאלה מי מהחברות בהן הם יספקו את השירותים תיחשב אחראית לקיום התקנות?

סוגיה נוספת היא השוואת התנאים עצמה. חברות רבות אינן מעסיקות באופן ישיר עובדי ניקיון ושירותים מעבר לאלו המסופקים על ידי החברה הקבלנית. למי ישוו את תנאי העסקתם של עובדי השירותים בחברות אלו? לבעלי השכר הנמוך ביותר – האם אף עלול מצבם להיות מורע? שכן החוק קובע שהשוואת התנאים היא השוואה באשר היא, ולכן עלולה להיעשות גם לרעת עובדי השירותים במקרה בו תנאי העסקתם של עובדי החברה נחותים מאלו של עובדי השירותים. לדוגמא, שכר המינימום בתחום השמירה גבוה משכר המינימום הכללי במשק, איך ישוו את תנאי השומרים ?

בעיה נוספת צצה כשמדובר בהשוואת הטבות לעובדים, מעבר להשוואת השכר. ישנן הטבות ותנאים נלווים בחברות שונות, לדוגמה סבסוד ארוחות, תקציב רווחה/איכות חיים, הוצאות קפיטריה ואימונים בחדר כושר כמו גם הטבות הקשורות לצורכי העבודה כמחשב והוצאות טלפון. לעתים יש אף הטבות הכוללות בונוסים ומניות, האם כוונת המחוקק היא להשוות גם תנאים אלו? במידה וכן, עלול המחוקק הישראלי להתוודע למגבלות נוספות עליהן לא נתן את הדעת במקרים בהם שירותי הקבלן ניתנים בחברה בעלת חברת אם זרה. כך למשל על פי חוקי הבורסה האמריקאית, לא ניתן להקצות מניות למי שאינם עובדי החברה. גם בנושא ביטוחי בריאות אשר נעשים באופן קולקטיבי עם צד שלישי ולא ניתן להחיל אותם על מי שאינו עובד חברה. ואלו רק הדוגמאות הבולטות.

במקביל להסכם הנזכר, נכנס לתוקף בחודש יוני האחרון גם חוק הגברת האכיפה לחוקי העבודה שמטרתו לסייע בהגברת האכיפה. ההוראות כוללות הוספת סנקציות מנהלתיות על מעסיקים שלא ימלאו אחר חוקי העבודה הקיימים והוספה של אחריות אישית של מנהלי החברה. באופן ספציפי מתייחס החוק לסוגיית נותני שירות (עובדי קבלן) בענף הביטחון, הניקיון והקייטרינג ומטיל קנסות מנהלתיים על נותני ומקבלי שירותים אלו במידה והם אינם עומדים בחובותיהם מול המועסקים הן במישור החוזי והן במישור המעשי. משמעות החקיקה היא שעל החברה ששכרה את שירותי החברה הקבלנית מוטלת האחריות לבדוק ולפקח אחר החברות הקבלניות ולוודא כי הן מקיימות את הוראות חוקי העבודה השונים.

אומנם יש המברכים על כך, כאודי בן שימול, סמנכ"ל הכספים של ISS, אחת מחברות השירותים הגדולות במשק, האומר ש"החלטה זו מיטיבה עם העובדים וגם עם החברות המספקות שירותי קבלן ". לדבריו, "הצורך בשקיפות תרם לכך שחברות המספקות שירותי קבלן ברמה מקצועית גבוהה, יכולות לשלם שכר ותנאים הוגנים לעובדים, תוך חיוב הלקוחות בעלויות אלה. בעבר, התחרות בין החברות הקבלניות על מתן השירות הייתה במחירים נמוכים ולא סבירים שגרמו לעיתים לפגיעה בתשלום זכויות העובדים או לחילופין לפשיטת רגל של החברות הקבלניות. כיום, כשהכל גלוי, הלקוחות אינם יכולים להתחבא מאחורי הסכם עם הקבלן משנה ועליהם להיות שותפים בשמירת זכויות העובדים הישירים והעקיפים שלהם”.

אך החברות השוכרות את שירותי חברות השירותים רחוקות מלהסכים עם דעתו של בן-שימול. לטענתם תפקידם כחברה, ובוודאי כחברות ציבוריות, היא לדאוג לעסק השוטף ולבעלי המניות שלהם.
"אני מברך את החוק ואני בהחלט בעד שיפור תנאי התעסוקה של עובדי השירותים, אך זו לא הדרך הנכונה לעשות זאת" אומר מנהל בכיר באחת החברות הגדולות במשק המעסיקה מעל 1,000 עובדי קבלן מדי חודש. לטענתו "חברות המעסיקות עובדי קבלן לא אמורות לפקח על חברות השירותים וגם לא להיות אחראיות, ועוד במישור האישי, על פעילותן. גם מטילים עלינו את עלות הפיקוח וגם את האחריות. זה לא יאומן שמוטלת אחריות פלילית על מנכ"ל של המעסיק במידה והחברה הקבלנית לא עומדת בחוק ומשלמת לעובדיה."

חוסר מחשבה ניתן למצוא גם ביישום המתוכנן של החוק לפיו נדרש שיהיה בודק שכר שיבחן את השמירה על החוק. איך הדבר יתנהל כשחברות קבלניות מספקות עובדים לחברות שונות? האם כל חברה תצטרך למנות בודק שכר משלה? איך חברה קבלנית תתנהל מול עשרות בודקי שכר מכל החברות לה היא מספקת שירותים? גם כאן לא חוסך לשונו אותו בכיר. "אנחנו מעסיקים עובדי קבלן בדיוק מהסיבה שאנו מעוניינים כי הם יורידו מאיתנו את כל ההתעסקות סביב העבודות הקבלניות", הוא אומר.

ממשרד התמ"ת לא נמסרה תגובה עד מועד יציאת הכתבה.