ראיון עם רועי כהן CFO לונדבק ישראל

רועי כהן הוא סמנכ"ל הכספים של השלוחה הישראלית של חברת תרופות המקור הדנית לונדבק. החברה הוקמה לפני קרוב למאה שנה על ידי אחד מאבות התעשייה המודרנית, האנס לונדבק, ומאז התפתחה והפכה לאחת החברות המובילות בדנמרק ולמובילה גלובלית בתחום התרופות המטפלות במערכת העצבים המרכזית, כלומר, תרופות בתחום הפסיכיאטריה והנוירולוגיה.

לונדבק מעסיקה כ-6000 עובדים, 2000 מהם בדנמרק והיתר ביותר מ-50 סניפים ברחבי העולם. כהן, בן 36, נשוי ואב לתינוק, הוא ממובילי הסניף הישראלי שהוקם ב-2003 וה-CFO שלו.

רועי, ספר קצת על התרופות שלכם ועל הסניף הישראלי.

התרופה היותר מוכרת שלנו היא ציפרלקס, שהיא התרופה המובילה והנמכרת ביותר בעולם לטיפול בדיכאון וחרדה. עד היום, מעל 300 מיליון איש השתמשו בה והיא מוכרת כמעט בכל בית ברחבי העולם. בנוסף התחלנו לשווק בישראל תרופה חדשה לטיפול במאניה דיפרסיה וסכיזופרניה ששמה ספריס (saphris).

במקביל, אנחנו משווקים בישראל תרופה בתחום האלצהיימר ששמה אביקסה (Ebixa). תרופה שמעכבת או עוצרת את התפתחות האלצהיימר טרם פותחה, אבל לאביקסה יש יכולת לטפל בחלק ניכר מהסימפטומים של המחלה, מה שמקל מאוד על החולים ועל בני משפחותיהם.

הסניף הישראלי של לונדבק מתמקד בשיווק ובמכירות לשוק המקומי. במקביל, יש לנו גם פעילות של מחקר ופיתוח. החברה היא פרטית בבעלות מלאה של לונדבק העולמית.

מה האתגרים המרכזיים של לונדבק בכלל ולונדבק ישראל בפרט?

האתגר שלנו הוא האתגר הקלאסי של חברות המקור, שהוא שימור היכולת שלנו להמשיך לפתח תרופות חדשניות לתועלת האנושות בסביבה עסקית שאינה מעודדת את הפיתוח הזה. חברות המקור משקיעות הון עתק בפיתוח התרופות. המחקרים הם ממושכים מאוד, כוללים הוצאות ענק ומשתפים בתהליך אלפי מטופלים. את הציפרלקס למשל, לונדבק פיתחה במשק יותר מ-14 שנים.

כלל האצבע הוא שכדי לפתח תרופת מקור, דרושה השקעה של בערך מיליארד דולר – וזה נכון לגבי התרופות שמצליחות. יש גם תרופות רבות שהפיתוח שלהן נפסק בדרך כי הן לא מוכיחות את עצמן, וגם שם מושקעים בפיתוח מאות מיליוני דולרים שיורדים לטימיון.

הבעיה היא, ששעון הפטנט מתחיל לתקתק מרגע התחלת הפיתוח, וחלק גדול מזמן הפטנט הולך למעשה על הפיתוח. נותר רק פרק זמן קצר מאוד שבו חברת המקור נהנית מבלעדיות ומהיותה השחקן היחיד בשוק עם התרופה. ברגע שהפטנט פוקע, החברות הגנריות מעתיקות את התרופה ויוצרות תרופה מתחרה. לכאורה זה מהלך פשוט וחביב, אבל בפועל הוא פוגע מאוד ביכולת לפתח תרופות חדשות.

צריך להגיד באותה נשימה, שהתרופה הגנרית היא לא בדיוק כמו תרופת המקור. אפילו משרד הבריאות מאפשר שכמות החומר הפעיל בתרופה הגנרית לא יהיה באותו שיעור כמו בתרופת המקור. התוצאה היא שפעמים רבות קיים פער ואין זהות מושלמת בין הגנריקה למקור, וזה נכון גם מבחינת יעילות ותופעות לוואי. תרופת מקור זה ללכת על בטוח, בתרופה הגנרית תמיד יש ספק מכיוון שהיא לא עברה את כל הוויה דולורוזה של המחקרים והניסויים הקליניים באלפי מטופלים במשך שנים רבות. מבחינה כלכלית ומסחרית מי שפיתח את תרופת המקור, ואחר כ גם יצר את השוק ואת המודעות, נהנה מפרק זמן קצר יחסית שהוא לבד בשוק. ואז נכנסת חברה גנרית, שנותנת מכה קשה לחברת המקור, כי היא חותכת מחירים ופוגעת בנתח השוק. זה אולי נשמע לך טוב בתור צרכן, אבל בטווח הארוך זה בעייתי מאוד לכולם: ברור למה חברת המקור נפגעת, אבל במקביל נפגעים גם המטופלים, כי בטווח הארוך חברות המקור מאבדות את התמריץ להמשיך ולחדש ולפתח תרופות מקור. באופן משעשע, גם החברות הגנריות מפסידות, כי בעתיד פשוט לא יהיה להן מה להעתיק.

אם לפטנט היו יותר שנים ולחברת המקור היה חלון זמן ארוך יותר של בלעדיות, אני משוכנע שהיו יותר מוצרים בפיתוח. בטח ובטח לאור ההתבגרות של האוכלוסיה והצורך בטיפולים חדשניים ותרופות חדשות. זה מצב קלאסי של lose-lose.

ואם כל זה לא מספיק, הרי שבמדינת ישראל חוקי הפטנט מאוד עוזרים לחברות הגנריות, אפילו יותר מבשאר העולם. התוצאה הרת האסון היא שיש שחקנים שפשוט לא מביאים תרופות חדשות לישראל, כי אין להם תמריץ כלכלי לעשות את זה, וכי הרגולציה מחבלת ביכולת שלהם להפיק רווח מהתרופות שהם פיתחו.

המסקנה המתבקשת מכל אלה היא חד משמעית : יש לפעול בדחיפות להארכה של תקופת הפטנט על תרופות מקור בישראל

איך הגעת ללונדבק? מה עשית לפני כן?

התחלתי את החיים התעסוקתיים שלי בלימודים באוניברסיטת תל אביב. התמחיתי ואחר כך שימשתי כרואה חשבון בחברת ברייטמן-אלמגור. אחרי ארבע שנים בקבוצת ההיי-טק של המשרד רציתי לטעום משהו מחו"ל, ועברתי לעבוד בדלויט טוש סן חוזה, בלב עמק הסיליקון. שם ניהלתי קשת רחבה של תיקים של חברות היי-טק, מסטרט-אפים קטנים ועד ליווי שוטף של חברות ציבוריות, ובכלל זה גם הנפקה של חברה בנאסדק. חזרתי ארצה לפני שלוש וחצי שנים, ומאז אני משמש בתפקיד הנוכחי שלי בלונדבק.

מה אתה עושה בלונדבק?

האחריות שלי כוללת תפקידי CFO סטנדרטיים, שהם חשבונאות, מיסים, כתבת תקציב וביצוע בקרה עליו, דיווחים שוטפים, ניתוחים לחברה האם ו-IT. מעבר לזה אני גם בורג מרכזי בבניית תוכניות עסקיות ומעקב אחרי היישום שלהן, בניית business cases לחברה האם ובדיקת כדאיות של עסקאות פוטנציאליות.

במקביל, חלק ניכר מהזמן שלי מוקדש לתמחור וניהול משא ומתן עם גופי הרכש של קופות החולים ולקוחות מוסדיים, והתפעול השוטף מולם ומול משרד הבריאות בהקשרים האלה.

איך זה לעבוד עם הדנים? הם פחות מוכרים לישראלים.

הם אנשים מאוד מעניינים ומאוד נחמדים, בניגוד גמור לסטיגמא הסקנדינבית. הם גם בכלל לא פראיירים כמו שלפעמים חושבים על האירופים. הם יודעים לנהל מו"מ נוקשה, והם לא עושים לי חיים קלים בדיווח. הם באמת נינוחים ונעימים, אבל אי אפשר למרוח אותם.

בכל מקרה, אני רוצה להגיד שתענוג לעבוד איתם. אני מאחל לכל אחד לעבוד עם שותפים דנים.

מה מנהל צריך כדי להצליח?

מנהל צריך שלוש תכונות. הראשונה היא יוזמה, השנייה היא יוזמה והשלישית היא יוזמה. רק אם יש לו את כל השלוש, הוא יכול להפוך למנהל טוב באמת. זה הערך המוסף העיקרי שהוא תורם לחברה.

כיצד תורם הארגון שלך לקהילה?

רק לפני כמה חודשים השיקה לונדבק קמפיין מצליח ("זר נתתי לסבתא וגם לסבא") במסגרת אתר האינטרנט goodays.co.il שמטרתו קירוב לבבות בין נכדים לסבא וסבתא. במסגרת הקמפיין ערכה לונדבק הגרלה כאשר מטעם הזוכים נשלחו על חשבון החברה זרי פרחים לסבא וסבתא. התגובות בציבור הרחב היו חמות ואוהדות מאד.

מה אתה עושה כשאתה לא עובד?

הבן הבכור שלי נולד לא מזמן, אז הרגלי הפנאי שלי עוברים טלטלה. אני מבלה את רוב הזמן הפנוי של עם חיתולים ורעשנים. אבל עדיין, אני לא מסרב להתאוורר בארוחה טובה או בבירה עם חבר.