דרושה תוכנית התנתקות כלכלית-חברתית

תמיד סברנו כי ישראל טובה במלחמות ונכשלת בעת שלום. המבצעים ההירואים של צה"ל והיכולת להזיז גייסות עצומים בהתאם לנסיבות המשתנות, נראו כיכולת השמורה לעיתות חירום בלבד. מקובל היה לחשוב כי רק בעת מלחמה מדינת ישראל יכולה בשישה ימים לנצח את המציאות ואת צבאות ערב.

כל זה היה נכון עד קיץ 2005, הקיץ בו הוכיחה ישראל, אולי לראשונה, כי בתכנון נכון ובהצבת יעדים ניתן לבצע בהצלחה מקסימלית את תכנית ההתנתקות.

אנו נמצאים בסיומה של "תקופת ההתנתקות" ובפתחה של "תקופת בחירות", ונדרשים על כן להתייחס למציאות זו בה אנו חיים. אין זה משנה מי מאיתנו היה נגד ההתנתקות או בעדה. ההתנתקות הסתיימה - ואנחנו נותרנו כולנו פעורי פה. גילינו במהלך ההתנתקות כי אנחנו הישראלים, הידועים בפתרונות "השלוף" - יודעים גם לתכנן. אנחנו הישראלים, הידועים בביצוע מרובה אילתורים – יודעים גם לבצע במדוייק בהתאם לנהלים ולהנחיות. ולא רק זה – גילינו שכאשר אנחנו מתכננים מהלכים, מורכבים ובעייתיים ככל שיהיו, וכאשר אנחנו מקפידים בביצוע ההנחיות במדויק – אנו מביאים בהצלחה את התוצאות שנקבעו.

הבסיס לכל היה הצבת יעד מדויק ועמדה נחרצת להשגתו. הדרך הייתה תכנון מפורט, חינוך והדרכה טובים וביצוע – מדוייק.

את כל הגילויים האלו יש להציב היום מול האתגר הכלכלי. להגדיר יעדים-להקצות אמצעים-ולבצע. אין שום סיבה שבשנה שנותרה לכהונתה של הממשלה הזאת – לא נתנתק מהבעיות הכלכליות-חברתיות המאיימות על מדינת ישראל ועל חוסנה. את הדרך להצלחה למדנו – הצבת יעד ודבקות בו, תכנון מפורט וביצוע מדויק. ממש כמו בהתנתקות.

בניגוד לעימות הישראלי-פלשתינאי, העימות הכלכלי הוא גלובלי ומתרחש יום-יום, שעה-שעה. הקרב של ישראל על כל משקיע זר ועל כל מפעל מתקיים מול מדינות רבות בכל רחבי העולם. גם אם קרבות אלה אינם זוכים לכותרות ראשיות והכיכרות אינן מתמלאות בהמוני מפגינים, מדובר בקרב שיקבע את עתידה האמיתי של ישראל, ובעיקר את עתידה של החברה בישראל, בשנים הקרובות.

עומדים אנו בפתחה של תקופת בחירות תוך חששות כבדים מפני כלכלת בחירות שתקלקל את כל הישגי השנתיים האחרונות ע"י החזרתנו לתקופת הקצבאות והחלוקה. אנו קוראים לכלכלת בחירות אחרת. כזאת שתבטיח משיכת השקעות לישראל ויצירת מקומות עבודה חדשים תוך שימת פוקוס מיוחד על חינוך ממוקד הישגים ותעסוקה לשכבות החלשות.

עלינו להפסיק להסתכל על השכבות החלשות כעל נטל כלכלי. את הצמיחה העולמית מובילות דווקא המדינות העניות באסיה. גם אנו, בישראל, צריכים להתייחס לשכבות החלשות כאל קטר הצמיחה ע"י הגברת התעסוקה והפריון. משם תבוא הצמיחה הבאה.

ממשלת ישראל חייבת לאחד את כל הכוחות הרלוונטיים, ממש כמו שהוכיחה שהיא יכולה לעשות בתכנית ההתנתקות, ולעצב מדיניות כלכלית חד משמעית לשנה הקרובה. יתכן שגם בקביעת מדיניות זו לא כולם יהיו מרוצים ולא כולם יסכימו עם המטרה והדרך. אולם כמו בתכנית ההתנתקות, על ראש הממשלה להוביל מדיניות אקטיבית והחלטית. מבלי לסטות מהמסלול. מבלי לוותר. הוא כבר הוכיח שהוא יכול לעשות זאת והוכיח כי הוא יכול לשנות את המציאות המדינית-בטחונית. אנו מאמינים ביכולתו לשנות גם את המציאות החברתית-כלכלית.

*הכותבת היא יו"ר פורום ה-CFO המאגד את סמנכ"לי הכספים של החברות המובילות במשק.
המאמר התפרסם בדה מרקר בתאריך 3.11.05.