פורום מנהלי כספים ראשיים CFO

כניסה לחברים רשומים

  שכחתי סיסמא
קשרי ממשל

פרטי התקשרות

פנחס רוזן, 72 תל אביב 6951294

טלפון: 03-5104555

פקס: 03-5170918

mr@cfo-forum.org

פורום CFO קורא לביטול טיוטת ההחלטה 17-1 בנושא: שינוי אומדן אורך חיים שימושיים של רכוש קבוע

טיוטה ההחלטה מפרטת כי סגל הרשות בחן מחדש את ההחלטה 17-1 מחודש פבואר 2004 בדבר שינוי אומדן תקופת הפחתה של רכוש קבוע וזאת לאור אימוץ כללי דיווח בינלאומיים ( IFRS ).
הפורום קורא לביטול ההחלטה, ולא לתיקונה, כמוסבר להלן:
24/09/2007

להלן יפורטו הסעיפים המרכזיים הנכללים בפרסומים הבינלאומיים הרלוונטיים ובראשם 16 – ,IAS  מהם עולה כי אורך חיי הנכס יקבע על פי אומדן ההטבות הכלכליות הצפויות ממנו וכי עניין זה יבחן לפחות אחת לשנה על ידי הגוף המדווח:
סעיף 6 ל-IAS 16קובע שאורך חייו השימושי של נכס הינו: (1) התקופה בה הוא צפוי לשמש את החברה או (2) מספר התוצרים של יחידות דומות שהישות צפויה להפיק מהנכס.
סעיף 57 ל-IAS 16קובע גם הוא שאורך החיים של הנכס הינו התקופה בה הוא צפוי להפיק תועלת לחברה. בנוסף, נקבע שההערכה לגבי אורך חייו השימושי של הנכס נתונה לשיפוט החברה, בהתאם לניסיונה של החברה עם נכסים דומים.
במסגרת ה-Basis for conclusionsשל IAS 16נקבע בסעיף BC30שאורך החיים השימושי של נכס נדרש לגלם את כלל התקופה בה הישות יכולה לעשות בו שימוש. סעיף BC31קובע שראוי להפחית נכס כך שהדיווח הפיננסי הנוגע אליו ישקף בצורה הטובה ביותר את פוטנציאל השירות העתידי הנובע מהנכס.
סעיף 56 ל-IAS 16קובע את הגורמים המשפיעים שיש לבחון בקביעת אורך החיים השימושי של הנכס:
·         השימוש הצפוי בנכס.
·         הבלאי והשחיקה הצפויים לנכס.
·         התיישנות וירידת ערך בגין חידושים טכנולוגיים ומסחריים.
·         הגבלות חוקיות או אחרות על השימוש בנכס.
מהאמור עד כה עולה, שיש לקבוע את אורך החיים השימושי של נכס בהתאם להטבות הכלכליות אשר הוא צפוי להפיק לחברה.
סעיף 51 ל-IAS 16קובע שערכו השיורי ואורך החיים השימושי של נכס ייבחן לפחות בסופה של כל שנה, ואם ההערכה הנובעת מהבחינה שונה מההערכה הקודמת, ההפרש יטופל כשינוי אומדן חשבונאי, בהתאם להוראות IAS 8.
שינוי באומדן חשבונאי מוגדר בסעיף 5 של IAS 8כהתאמת הערך בספרים של נכס או התחייבות או כשינוי תקופת השימוש בנכס, כנגזרת מהערכה של מצבו הנוכחי של הנכס וכן מההטבות הכלכליות וההתחייבויות שעשויות לנבוע ממנו. שינוי באומדן החשבונאי עשוי לנבוע ממידע חדש או מהתפתחויות חדשות, והוא לא מהווה תיקון של טעות. מכאן ניתן ללמוד כי הבחינה לגבי שינוי באומדן צריכה להתבסס על מצבו של הנכס במועד בחינת אורך החיים השימושי, ולא על החלטות והקביעות שנתקבלו בעבר.
סעיף 34 ל-IAS 8קובע שנדרשת הערכה מחדש מקום שיש שינוי בנסיבות שעל בסיסן בוצעה ההערכה הקודמת, או על בסיס מידע חדש או ניסיון שהצטבר מאז ההערכה הקודמת. מעצם טבעו, שינוי אומדן אינו נוגעת לתקופות קודמות ואינו מהווה תיקון של טעות. מכאן ניתן ללמוד שבקביעת שינוי אומדן ניתן להתחשב בידע וניסיון נוסף שנרכש בחברה מאז ההערכה הקודמת שבוצעה, ואין הכרח שיהא מדובר באינפורמציה חדשה או בפער זמנים גדול.
סעיף 33 ל-IAS 8קובע שהשימוש בהערכות סבירות הינו נדבך חיוני בהכנת דיווח כספי, ולא מפחית ממהימנותו.
 
מהסעיפים המצוינים לעיל עולה שהחברה נדרשת לנקוט גישה אקטיבית המחייבת אותה לבחון את אורך חייהם השימושי של נכסיה אחת לשנה, ובמידה וקיימים הפרשים בין ההערכה הקודמת להערכה הנוכחית של אורך החיים, לטפל בהפרש כשינוי אומדן חשבונאי.
 
לדעתינו ,הגישה תחת ה-IFRSשונה מזו המוצגת בטיוטת החלטה 17-1. ההחלטה מציגה את שינוי אומדן אורך החיים כפעולה ייחודית הנגזרת משינוי מהותי בנסיבות לגבי אורך החיים השימושי של הנכס או בקבלת אינפורמציה חדשה שלא הייתה ידועה לחברה במועד ההערכה הקודמת ושלא ניתן היה לצפות אותה. מאידך, התקינה המובאת לעיל רואה בבחינת אורך חיים של הרכוש הקבוע ושינוי אומדן במידת הצורך כפעולה אקטיבית אשר החברה נדרשת לבצע לפחות מדי שנה, במסגרתה היא נדרשת להעריך את התקופה בה הנכס יוכל להפיק לה הטבות כלכליות בעתיד. לפיכך, שינוי אומדן אורך החיים של רכוש קבוע יכול להתרחש גם ללא שינוי מהותי בנסיבות או ללא אינפורמציה שלא ניתן היה לצפות אותה, אלא מעצם שינוי בהערכת אורך החיים השימושי כנגזרת מהערכה שוטפת המתחייבת ע"פ התקינה, שעשוי לנבוע בין היתר מניסיון שהצטבר.
 
כמו כן, קביעת הרשות ששינוי אומדן אורך החיים השימושי של נכס ללא שינוי בנכס או בסביבתו הכלכלית יכול שיבוצע רק פרק זמן משמעותי ממועד ההערכה הקודם אינה עולה בקנה אחד עם התקינה, שמחייבת בחינה של אורך החיים השימושי של הנכס לפחות בתום כל שנה, והתאמתה במידת הצורך באמצעות שינוי אומדן.
 
הכנת הדו"חות הכספיים בכללותה בעיקר בעידן ה-IFRS, מחייבת חברות לבצע אומדנים רבים ושונים לצורך הערכת נכסים, התחייבות, תקופות הפחתה וכיו"ב, בכל תקופת דיווח.
אנו לא רואים כל ייחודיות בקביעת אומדנים לעניין תקופת ההפחתה של נכסים קבועים. יתר על כן, לדעתנו קיימים נושאים רבים אחרים בתקינה הבינלאומית בהם האומדנים הינם מורכבים יותר ורגישים הרבה יותר לשינויים.

לפיכך, לדעתנו כל עוד חברות מתנהלות באופן סביר לעניין בחינת האומדנים בדו"חות הכספיים בכלל, ובאופן פרטני לגבי קביעת תקופות ההפחתה של נכסים קבועים, אין כל מקום להחלטה ייחודית בנושא, שנובעת בעיקרה מההיסטוריה של ההתפתחות בתקינה החשבונאית בישראל.
 
לדעתנו, יש מקום לאפשר דיון בנושא , אם בכלל, במסגרת המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות, ורק אם יסתבר, לאחר דיון, כי יש צורך בהנחיות כאמור, יש לאפשר את פרסומן.
 
עוד נחזור על עמדתנו , כי יש לנקוט משנה זהירות במתן פרשנויות לכללי IFRSולהתפתחות פרקטיקה מקומית שתהיה שונה מזו המקובלת באירופה בנושאים אלה.

 

טיוטת ההחלטה 17-1  טיוטת ההחלטה 17-1
עבור לתוכן העמוד